<h1>ראבי"ה סימן תתקפ"ז</h1>
<h2>דף פט:</h2>
מצאתי בתשובות. נפלאתי על רובע עצמות הבא משני מתים אמאי אין מצטרפין בנזיר פרק כהן גדול (נ"ב ע"א), והלא טומאתו ושיעורו שוה בכללי דר' יהושע במעילה (י"ז ע"א) וביומא (פ"א ע"א), בשלמא שדרה וגולגולת ואבר מן המת ומן החי משני מתים אין שיעור שוה, אפילו גולגלת וגולגלת אצבע ואצבע משני מתים אינם שוה כי אם ממת אחד ואין מצטרפין דאינה שוה. ועצם כשעורה אפילו ממת אחד אם נחלק לשנים טהור, שהרי קב עצמות בשאין בה בשיעור שלם צריך רובע וכי קב מלא תרווד. ופליאה היא איך ר' עקיבא היה סבור בעצמו באיקמוחי איקמח כדאיתא בנזיר פרק כהן גדול (נ"ג ע"ב) ובבשר גידים ועצמות מלא תרווד אבל עצם דלא איקמח מצטרף לשיעורא למשא אבל לא למגע וזה קורא בא לכלל מגע למג' דיש נוגע וחוזר כדאמרינן בהעור והרוטב (קכ"ד ע"ב). ומכל מקום חזר בו דאין בי' איקמח ובין שיש עליו בשר וגידים דאורייתא דעצם לאו כלום ובכל הלכה לרובע(ו) ולחצי קב לאהל ולהיסיט אבל לא למגע וזה קור' בא לכלל מגע מאחר שהוא מטמא באהל היינו כמו מגע. ורביעית דם היוצא משני מתים דאיצטריך קרא נמי אינו קשי[א] דהיינו רביעית שיצא משני מתים, אבל משני רביעיות משני מתים מצטרף לדברי הכל בכללי של ר' יהושע שכל אחד בא משיעור שלם. דיקא נמי דקתני משני מתים ולא קתני משתי רביעיות, דמשתי רביעיות לא היה חולק ר' עקיבא ורבנן, דהיינו כמו כזית נצל ורקב אפילו משני מתים מצטרפין, אבל רביעית דם הבא משני מתים שעוד לא היה טומאה על הדם כשנחלק פשיטא שהוא טהור דאין בכל אחד כשיעור אם [לא] בשביל פסוק לר' עקיבא. ובכולן חזר בו ר' עקיבא בנזיר פרק כהן גדול לבד מרביעית הדם שמקרא מסייע. אבל חצי קב עצמו[ת] למה אינה מצטרפת. וי"ל או בעצם אדם כתיב לגבי חצי קב אהל ומשמע מאדם אחד ולא משני[ם]. אי נמי דומיא דרוב בניין ורוב מניין ושדרה וגולגולת ואיברי' שלא מצינו בעצמות צירוף. ובעדשים מן השרץ אינה דומה לעצמות כשיעור דהתם רובע עצמות שאין בהן שיעור הלכה ובפחות אינו מטמא אלא טהור. ואני אבי העזרי אומר אע"פ שיש בידינו להביא ראייה למה שחילק בין פירש משני רביעית לרביעית אחד, מדגרסי' בפ"ב דזבחים (ל"א ע"א) איתמר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן זה הפיגול אמר רבא מנא אמינא לה דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן וכו' עד ורב המנונא התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא. פירוש שפי'[רש] משיעור שלם מצטרפין, אבל כי ליכא שיעורא לא מצטרפין. משמע כמו שבפנים הקשיתי בה מדתניא בתוספתא דאהילות בריש פ"ג (הל' א') א"ר יהודה לא נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני רביעית משני מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים על רביעית דם שפירשה משני מתים משני רביעיות שטמאה על מה נחלקו על רביעית דם הבאה משתי מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה אליבא דר' יהודה וכי פליגי בכללא (פליגי) דר' יהושע. וקשיא לי(ה) נמי אמאי לא מייתי מינה בזבחים. אלא נ"ל עיקר דהתם גזירת הכתוב היא דנפש כתיב משמע שיעור נפש אחת הילכך הוצרך להביא מקרא דמצטר[ף]. תניא התם (תוספתא אהלות פ"ג ה"ב) אבא שאול אומר רביעית תחילת דמו של קטן, דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית (הדם) ר' עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים רביעית. וטעמא מפורש התם. ודכוותה אמרינן בעלמא (נזיר נ"ב ע"א וש"נ) דשרץ מטמא בכעדשה שכן חומט תחילת ברייתו בכעדשה. ובירושלמי דנזיר פרק כהן גדול ונזיר (פ"ז הל' ב') גרסינן להך דשרץ הכא ור' יודן בעי עלה אלא מעתה המת יטמא פחות מכזית דא"ר יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית. ומייתינן לה בריש פרק גיד הנשה (פ"ט ע"ב). ותו מקשי' נבילה תטמא בכאפון דא"ר חנינא אני ראיתי עגל כאפון בספירו ומסיק ע"כ כרוז מדרשות אמנה דרוש וקבל שכר. ובגמרא דידן [נדה מ"ב ע"ב] מייתי לו מן הנוגע והנושא והאוכל מנבלתה משמע דאיתקשו להדדי וסתם אכילה בכזית ולאו משום תחילת ברייתא היא. ובהלכה דהקזה בפרק מפנין בסופו (קכ"ט ע"א) דלמא שפי ליה אומנא ומוקי לה ארביעית. נ"ל טעם שאין יכול לחיות בפחות משיעור תחילת יצירתו כדאמר אבא שאול. ורבותינו פירשו בכל מקום שחיות האדם תלוי ברביעית ולא אמרו מאיזה טעם ועיקרו בתוספתא מפורש. הילכך הייתי אומר דאין מצטרפין דנפש כתיב חיות יצירת האדם, הוצרך להביא משתי נפשות ושיעור אחד דמצטרפין. אבי העזרי.
